סנפיר יציקות אלומיניום בע"מ נ' שושערים בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה שטרית, הנסבה על סדרת המחאות שמשכה הנתבעת לפקודת התובעת בקשר עם רכישת תנור צביעה, ובוטלו בידי הנתבעת קודם למועד פרעונן. פסק הדין, הניתן בעקבות דיון ההוכחות שהתקיים היום במעמד הצדדים, ינומק תמציתית, כמצוות התקנות.

רקע ועיקרי טענות הצדדים

1.התובעת היתה בעלת מפעל באיזור התעשיה גזר. היא החליטה את מפעלה למקום אחר, ועל רקע האמור הציעה למכירה חלק מהציוד ששימש אותה במפעלה הקודם. ציוד זה כלל מוצר מסוים, שנמכר לבסוף לנתבעת והוא עומד בבסיס המחלוקת שבין הצדדים. טיבו המדויק לא הובהר בידי איש מן הצדדים. הוא הוגדר בידי התובעת כ"תנור צבע", בידי הנתבעת כ"מערכת לצביעת מתכת בתנור", ובהסכם שבין הצדדים כונה "תנור לקליית צבע". להלן נכנה אותו "התנור". מדברי הצדדים בדיון ניתן להבין כי ניתן לעשות בו שימוש לשם צביעת מתכות. תמונות ה"תנור", שגודלו כגודל חדר, הוגשו בידי הנתבעת בדיון (נ/15-1).

2.ההסכם למכירת התנור נערך כתב יד, בידי מנכ"ל הנתבעת, מר שמעיה שושן, במעמד אחד מביקוריו במפעל התובעת. מנכ"ל התובעת, מר זיו סנפיר, הוסיף הערות בודדות בכתב יד. בהסכם צוין כי הנתבעת רוכשת מן התובעת "תנור מסוג ויסלוף 250,000 קילו קלוריות, לוח פיקוד, חדר איבוק, מערכת מסילות שינוע, שייקרא התנור". התמורה שנקבעה – 116,000 ₪, כולל מע"מ, בתריסר תשלומים. בהסכם נקבע כי נטל הפירוק, ההובלה וההרכבה מחדש במפעל הנתבעת יהיה על הנתבעת-הקונה, תוך שעל התובעת-המוכרת לדאוג לכך שדרכי הגישה לתנור יהיו פנויות לשם כניסת משאית מנוף ופירוק נוח לנתבעת. ההסכם קבע עוד כי המוכר יעביר את התנור "כשהוא במצב עבודה תקין", וכי "במידה והמוכר לא יעמוד בהסכם לעיל מסיבה כל שהיא רשאי הקונה לבטל את יתרת הצ'קים שלא נפרעו וכן לקבל חזרה את סכום הכסף שנפרע בצ'קים קודמים" (סעיף 7 להסכם). כל התניות הנזכרות נוסחו בידי מר שושן.

3.במעמד חתימת החוזה הפקידה הנתבעת בידי התובעת תריסר שיקים שמשכה לפקודתה, הראשון ע"ס 10,400 ₪, שמועד פרעונו יום 1.7.11, ויתרתם בסך של 9,600 ₪ כל אחד, לראשון לכל חודש שלאחר מכן.

4.הנתבעת התייצבה במפעל התובעת ביום 10.8.11, פירקה את התנור, העבירה אותו למפעלה, והרכיבה אותו.

5.חמישה שיקים (הראשון עד השישי מבחינת מועד פרעונם), זולת הרביעי, כובדו. שבעה השיקים הנוספים (הרביעי, שמועד פרעונו 1.10.11, וששה האחרונים) לא כובדו, משנתנה הנתבעת לבנק הנמשך הודעת ביטול.

6.על הרקע האמור הגישה התובעת שלוש תביעות נפרדות לביצוע השטרות שחוללו, אשר סכומם הכולל עומד על 67,200 ש"ח. הנתבעת התנגדה לכל אחת מן התביעות, בשני נימוקים: כשלון תמורה מלא, משסופק התנור ללא אקדחי צבע ומייבש, המהווים לשיטתה חלק אינטגרלי מן התנור; והשתק ביחס להגשת תביעה שטרית נוכח הוראת סעיף 7 להסכם, שלפיו אי-קיום ההסכם יקנה לנתבעת את הזכות לבטל את יתרת השיקים שלא נפרעו. בקליפת אגוז יצוין כי ההליכים (שנוהלו לפני מותבים שונים) אוחדו, ניתנה לנתבעת הרשות להתגונן אך בנתון להפקדת הסכום הנומינלי הנתבע, והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התיק הועבר לטיפולי במהלך הפגרה האחרונה. ישיבה מקדמית ביום 17.9.13 לא סייעה לייתור ההליכים. לפיכך נתקיים היום (29.9.13) דיון ההוכחות שבסופו סיכמו הצדדים על-פה.

7.ואלו עיקרי העדויות והראיות שהוצגו:

-מטעם התובעת הצהיר מנהלה, מר זיו סנפיר. לטענתו מר שושן בחן את התנור, שגודלו כשל חדר והוא רב חלקים, מספר פעמים, וקיבל את כל המידע הנדרש. מבעוד מועד הובהר, כך נטען, שהתנור אינו כולל את אקדחי הצבע והמייבש, ומר שושן אף פנה בהתאם להצעת מר סנפיר לקבלת הצעות מחיר לשני רכיבים אלה מגורמים חיצוניים. ההסכם נוסח בתום הבדיקות, בידי מר שושן, שטרח לציין אלו רכיבים ייכללו בתנור, ואלו לא. אקדחי הצבע והמייבש לא נכללו בהסכם (ואילו היו נכללים – היתה העסקה יקרה יותר), ולא בכדי, נטען: בשוק מכונות הצביעה הם מיובאים ואף נמכרים בנפרד מתנור הצביעה, והתובעת עצמה רכשה תנור צבע בנפרד משני הרכיבים האמורים, כנלמד מנספחי התצהיר. אין תמה, נטען, על כי בעת הפירוק לא הלין מר שושן על היעדר אקדחי הצבע והמייבש, וכך אף לאחר הרכבת התנור במפעלו. הנתבעת לא ביטלה את העסקה, אלא שמרה את התנור במפעלה והמשיכה להשתמש בו, תוך שביטלה את השיקים.

בחקירתו אישר מר סנפיר, בין היתר, כי בשלב מסוים קודם למכירת התנור כלל זה את אקדחי הצבע, וכן כי הליך הצביעה כולל שימוש באקדחי צבע. עם זאת שב וטען כי האקדחים לא היוו חלק מן הממכר, והדבר הודגש בידו בפני מר שושן, שאף נמנע מלכלול אותם בהסכם.

-מטעם הנתבעת הצהיר מנהלה, מר שמעיה שושן, כי עת ביקר במפעל לשם רכישת התנור כלל הלה גם "אקדחי צבע" ו"מתקן ייבוש". בבואו לקחת את המכונה, עם זאת, הבחין לדבריו כי שני רכיבים אלה פורקו מן התנור. לדידו, הבהיר, מערכת הנועדת לצביעה ונטולת אקדחי צביעה כמה כ"רכב אשר פורק ממנו הגלגלים", וללא מתקן הייבוש הרי היא "כמו רכב אשר פורק ממנו מערכת החשמל (מצבר ואלטרנאטור)". על פי ההסכם, טען מר שושן, הודיעה הנתבעת לתובעת כי האחרונה לא עמדה בהסכם והשיקים שטרם נפרעו מבוטלים.

בחקירתו טען כי לא כלל את אקדחי הצבע ומתקן הייבוש בין רכיבי הממכר כיוון שזה "מובן מאליו". כן טען – מה שלא היה לו זכר בתצהירו – כי המשיך בפירוק המכונה אף שראה שרכיבים אלה חסרים בה כיוון שהוציא כבר כספים על ביצוע ההעברה, וכיוון שמר סנפיר הבטיח לו שהעניין יוסדר.

-תצהיר כמעט זהה לזה של מנכ"ל הנתבעת הוגש בידי מר דודו שושן, בנו של מנכ"ל הנתבעת. הלה לא ידע להוסיף רבות על עדות אביו, שלדבריו טיפל בכל העניינים מול התובעת.

-תצהיר שלישי דומה הוגש בידי מר משה דדון שהגיע לנטילת המכונה, אך משלא התייצב לדיון – לא ניתן להיזקק לתצהירו.

דיון והכרעה

8.נידרש לשתי טענות ההגנה של הנתבעת כסדרן: כשלון תמורה מלא, והשתק.

9.לטענת כשלון התמורה המלא: כידוע, כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב אינו מהווה בהתאם לדין הישראלי טענת הגנה בפני תביעה שטרית, אף בין צדדים קרובים כבענייננו. לו הייתה הנתבעת מסתפקת בטענת כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב (וטענה לכשלון תמורה חלקי קצוב ודאי אין כאן), מובן כי דין התביעה השטרית היה להתקבל על אתר תוך הפניית הנתבעת להגשת תביעה חוזית, שאותה, כך נראה, אין הנתבעת מעוניינת לנהל. על כן בחרה הנתבעת בקו הגנה דרסטי של כשלון תמורה מלא, שאם יצלח, יקים הגנה מלאה בפני התביעה השטרית.

המדובר בקו הגנה נעדר תוקף משפטי בענייננו. המקרה הקלאסי שבו קו הגנה זה הוא בעל עוצמה הוא כאשר מוכר סחורה אינו מספק כלל את הסחורה שהבטיח. ברם בענייננו ודאי סופקה סחורה. משליה של הנתבעת, שלפיהם תנור ללא אקדחי צביעה ומייבש כמוהם כ"רכב ללא גלגלים" או "ללא מערכת חשמל" (טענות מרחיקות לכת ונעדרות כל עיגון בראיות כשלעצמן, כמבואר בהמשך) ודאי אינן מחריגות את המקרה מגדרי כשלון תמורה חלקי (עיינו: שלום לרנר דיני שטרות 295-294 (מהדורה שנייה, 2007; להלן: לרנר). מקל וחומר זהו המצב כאשר לטענת התובעת, שלא נסתרה ויש לקבלה אפוא, ניתן לרכוש בנפרד אקדחי צבע ומייבש לתנור, והדבר נעשה אף כעניין שבשגרה, לטענת התובעת, וודאי כאשר הנתבעת עצמה השלימה את רכש רכיבי התנור ומשתמשת בו עד עצם היום הזה, לאחר שרכשה את הרכיבים האמור מגורם שלישי.